פתיחת שנת הלימודים תשע”ב לא הייתה האירוע היחיד שאותו ציינו תלמידות המדרשייה והצוות החינוכי. המדרשייה זכתה לפתוח את שנת הלימודים בבניין חדש הממוקם ברח’ רחל אמנו 18, בירושלים. האירוע צוין בטקס חגיגי במעמד ראש העיר ונציגים נוספים, הנהלת מנח”י ירושלים, הנהלת מכון הרטמן, הנהלת בית הספר והצוות החינוכי ונציגי הורי התלמידות. ביום פתיחת הלימודים בירכה מירב בדיחי, מנהלת המדרשייה, את תלמידות בית הספר. אלה הדברים
!בנות יקרות – ערב טוב וברוכות הבאות לבית החדש שלנו
בפרשת השבוע, פרשת שופטים, שנקרא השבוע, מדובר על יציאה למלחמה וניתנים שלושה פטורים גורפים לאנשים במצבי חיים שונים – למי שאירס אשה ולא לקחה, למי שנטע כרם ולא חיללו, ולמי שבנה בית ולא חנכו.
?למה דווקא שלושה אלו משתחררים מן החובה הציבורית? מה משותף לשלושתם
ראשית, שלושתם מתחילים התחלה חדשה ומרגשת – בזוגיות ואהבה, בעבודה ופרנסה ובמקום המגורים. אולי הפטור שניתן להם מלמד אותנו שאין משמעות להתחלה חדשה בלי שנהנים ממנה ומגשימים אותה. ההתחלה אינה נחשבת ככזו עד שחיים אותה במציאות. לא מספיק להינשא – צריך לחיות יחד, לא מספיק לטעת כרם – צריך לעבוד בו, להשקיע, ולא מספיק לבנות בית – צריך לחיות בו וליהנות ממנו, לעצב ולמלא אותו חיים. רק אז הוא נחשב שלנו.
ועוד – השחרור הזה מן המלחמה מלמד אותנו מסר חשוב על חשיבות הראשוניות. לכאורה, היינו מצפות שמי שכבר נשוי שנים אחדות ויש לו ילדים בבית או אישה בהריון, יהיה זה שיקבל את הפטור. היינו מצפות שמי שיש לו כרם ותיק ומלאי של ענבים במחסן וספקים שדורשים את שלהם, הוא שיקבל את הפטור. ולא כך. דווקא ההתרגשות של הראשוניות, החלל הריק שמבקש להתמלא, הראשוניות מקבלת משמעות
התורה מלמדת אותנו שלא הבנייה והקירות חשובים, אלא האופי שניצוק לתוכם.
במקום הזה, הבית החדש שלנו, הושקעו מחשבה, כספים רבים ועבודה אין סופית. כמעט בלתי אפשרית. הרבה מאד אנשים טרחו וחשבו ועיצבו ועזרו ותמכו כדי שנגיע לרגע הזה. עכשיו הגיע הרגע שלכן. אתן תעצבנה את המקום עבורכן. ולכן, כל אחת ואחת שיושבת כאן צריכה לחשוב מה חשוב לה באמת ולבחון האם היא מתנהלת על פי הערכים בהם היא מאמינה.
אני בטוחה שכולכן מאמינות בטוב – בהתחשבות, בדרך ארץ, בשמחה ואהבה, בצדק ונתינה, אבל אין משמעות לאמונות הללו אם הן לא באות לידי ביטוי.
אנחנו צריכות להבין שאנחנו יוצרות את המקום שאנו חיות בו –
אם לכלכתי – מישהו אחר נדרש לנקות אחרי,
אם דיברתי רעה או סרה – מישהי נפגעה,
אם חייתי בתחושה שהכל מגיע לי ולא אמרתי תודה – העכרתי את האווירה,
וההפך – אם השפעתי טוב ואהבה ופרגון –גם זה משפיע על היחידות ועל הכלל
אתמול התכנסנו כאן ואמרנו תודה לעירייה ולמשרד החינוך ולהורים ולמורים ולקבלנים ולכל מי שטרח ועבד בשבילנו. ועכשיו הדבר בידינו. ואני מקווה שנדע לשמור עליו ולטפח אותו ולהפוך אותו לבית שנעים להימצא בו.
אני מבקשת להקריא לכן שיר של נתן זך, שמדבר בדיוק על הנושאים הללו ושאני מאד מזדהה איתו-
אָדָם חַי בָּעוֹלָם שֶאוֹתוֹ הוּא עוֹשֶֹה לְעַצְמוֹ ,
מִן הַתַּאֲווֹת שֶבְּשָֹרוֹ מִתְאַוֶּה לְעַצְמוֹ
מִן הַנוֹפִים שֶבָּהֶם הוּא מַמְתִּיק לְעַצְמוֹ
אֶת הַפְּחָדִים שֶבָּהֶם הוּא מַפְחִיד אֶת עַצְמוֹ
וּמִן הָאַהֲבָה שֶאוֹתָהּ הוּא אוֹהֵב לְעַצְמוֹ.
וּמִן הַשִֹּנְאָה שֶאוֹתָהּ הוּא שֹוֹנֵא לְעַצְמוֹ
וּבַקַּיִץ הוּא יוֹצֵא אֶל מִחוּץ לְעַצְמוֹ
וּבַסְּתָיו הוּא חוֹזֵר חֲזָרָה לְעַצְמוֹ
וְרוֹאֶה מֶה עָשָֹה לְעַצְמוֹ
בַּקַּיִץ וּמַה לא עָשָֹה לְעַצְמוֹ
מַבְחִין בֵּין זֶה לְזֶה וּמֵבִין לְעַצְמוֹ.
נתן זך
שתהיה שנת לימודים פוריה ושמחה ולכולנו